נכתב על ידי ד"ר שירי טפר

גידול בעלי חיים לשם חברה החל כבר בזמנים פרה- היסטוריים. ציורי קיר במערות מראים אנשים וזאבים היושבים יחדיו סביב מדורות.

המצרים נקברו עם חתולים וחיות מחמד אחרות כך שישארו יחדיו לאחר המוות. על קירות הקברים שלהם היו ציורים של קופי וחתולי מחמד.

אבותנו האמינו שלחיות יש כוחות מיוחדים ובאפשרותם לעודד החלמה. כך למשל, ביוון העתיקה כלבים ליקקו את פצעי החולים. ללשונותיהם יוחסו יכולות רפואיות. מעבר לכך אנשים השתמשו בכלבים ובסוסים כחבריהם לציד.

לפני כארבעים שנה נמצא בצפון ישראל קבר בן 12000 שנים ובו שלד אדם החובק שרידי גור כלבים. ממצא זה מעיד על קשר של חיבה בין האדם והחיה.

חיות הן תרפיסטיות טבעיות. נוכחותן, חיבתן וצרכיהן הבסיסיים נותנים לנו הרגשה טובה שלרוב חסרה בקצב המהיר של התנהלות עולמנו.

לחיות יתרונות רבים. הן מעניקות לנו הרגשת ביטחון ואת ההכרה שזקוקים לנו. הן נותנות תחושה של משפחה ורגישות למצב רוחנו.

 

השימוש התרפויטי הראשון בבעלי חיים התרחש במאה התשיעית לספירה בבלגיה. ב- Gheelהחיות לא היו מוקד התכנית אך נכללו בטיפול כך שאנשים עם מוגבלויות יכלו ללמוד לטפל בחיות משק למחייתם.

 

בשנת 1792 השתמשו בחיות ביורק באנגליה לטיפול בבית החולים לחולי נפש הראשון בו אנשים אלו טופלו באופן הומאני. הטיפול כלל גינון, התעמלות וטיפול בחיות כציפורים וארנבונים.

 

Florence Nightingale גם כן נחשבת לחלוצה בתחום התרפיה באמצעות בעלי חיים. ברשמי הטיפול שלה היא ממליצה על "חיית מחמד קטנה כחברה מצויינת לאנשים חולים". היא טענה ש:"ציפור מחמד בכלוב היא לעיתים העונג היחיד של אדם מוגבל הסגור משך שנים באותו החדר"

 

ב-1867 השתמשו בחיות לטיפול באנשים עם אפילפסיה בגרמניה.

הפציינטים הורשו לבוא במגע ולטפל בחיות כגון ציפורים כלבים, חתולים, ציפורים וסוסים.

 

בשנת 1940 בבית חולים של הצבא בניו יורק עודדו את החולים לעבוד עם חיות בחווה ובשנת 1942 הוכנסה תכנית מסודרת הכוללת כלבים. רוב החולים היו קורבנות עייפות ופצועים ודרשו מנוחה ורגיעה. הם אף תקשרו עם זוחלים ודו-חיים שחיו ביער הסמוך.

 

צין דרך משמעותי ביותר התגלה לגמרי במקרה כשבוריס לוינסון, פסיכיאטר ילדים אמריקאי גילה בשנות השישים שהתקשורת עם ילד לא ורבלי השתפרה פלאים כשכלב היה נוכח בטיפול. יום אחד כאשר הילד הקדים הוא בא במגע מקרי עם הכלב של לוינסון והחל לדבר איתו- דבר שלוינסון עצמו לא הצליח לעורר בחודש של עבודה מאומצת.

לוינסון שם לב שהכלב ריכך את הגנות הילד ויצר מוקד תקשורת.

לוינסון תבע את המונח "pet therapy" ב-1964 ועבודתו נחשבת ללידת הטיפול באמצעות בעלי חיים.

הוא כתב הרבה על הנושא וחקר רבות את התופעה.

 

סם ואליזבת קורסון הרחיבו את עבודת לוינסון על ידי שימוש בחיות מחמד למתבגרים ולמבוגרים בבית חולים פסיכיאטרי באוהיו.

במחקרם הפציינטים יכלו לבחור כלב ממכלאה קרובה וליצור עימו קשר מספר פעמים בכל יום.

רוב הפציינטים הראו שיפור בחיברות מול כוח האדם, בביטחון ובכבוד העצמי שלהם.

 

כשהכניסו כלב נחייה למוסד באוסטרליה, בשנת-1984 הפציינטים הראו עלייה באושר, בעירנות, בתגובתיות ובאופטימיות. האינטאקציה עם הכלב העלתה אצל חלקם את המוטיבציה באופן שעודד בהם חוש אחריות וביטחון עצמי.

 

כיום טיפול בעזרת בעלי חיים נערך במגוון גדול של מקומות ובמגוון אוכלוסיות רחב.

כאמור, חברינו הטובים ביותר הם תרפיסטים מבטן ומלידה.

 

מתורגם ע"י ד"ר שירי טפר מ:

History of Animal-Assisted Therapy -associatedcontent

Published September 24, 2007 by   Jennifer Christiansen