ברור שאני אטפל... רק בבקשה תגידו: "כן"! / מאת: ד"ר שירי טפר
הילד דורש ג'ירפה כחיית מחמד ומוכן להתפשר גם על טרנטולה או תיקן לוחש? לפני הכל חשוב לא להכנס לפאניקה.כנראה שהוא שפוי לגמרי אבל פשוט אוהב בעלי חיים. אז נכון שאתם לא אשמים בכך... בטח אם אתם לא שותפים להתלהבות המוזרה הזו (למרות שיש גנים...) וחשוב לזכור שאהבת בעלי חיים היא תכונה טובה, גם אם מאתגרת לפעמים... אבל מה לעשות שהילד הקטן בן ה-7 עדיין לא חי לבד וגם לנו ההורים יש מה לומר?
אני דר' שירי טפר- וטרינרית היום וילדה כזו מאז ומעולם. כבר בגיל 3 הכרזתי ש"אני אהיה רופאה של נמלות" והפכתי אבנים (ואת לב אימי) כדי למצוא חרקים מעניינים להביא הביתה ולבדוק. נראה לי שהיתרון היחיד של האהבה המוזרה שלי היה שהייתי אחראית על פינוי הג'וקים מהבית בזמן שבני משפחה אחרים היו מוכנים לנטוש אותו כמו ספינה טובעת.
בשנים האחרונות ייסדתי את מרכז חיבוק-חי שמלמד ילדים בגילים שונים חמלה וכישורי חיים באמצעות חוגי וטרינריה. בנוסף, במרכז מתקיימים מפגשים של טיפול בעזרת בעלי חיים.
טוב, אז לפני הכל, למה יתכן שהילד צודק או במילים אחרות- איך יכול ג'וק כזה קטן לעזור לילד גדול? הנה 6 סיבות טובות (שאת חלקן אולי לא שקלתם עד היום) למה חיית מחמד עשוייה להיות טובה עבור ילדיכם:
- בעל חיים בבית הוא חבר- אבל לא חבר שרב איתנו או כועס, לא כזה ששופט אותנו ומבקר. אין לו כל ביקורת עלינו- וגם אם יש לו, לא נבין אותה...לעיתים זהו סוג של יתרון.
- בעל החיים נותן לילד סיפוק ושמחה (ממש כמו סבתי הפולנייה גם אני אוהבת לראות אחרים אוכלים ונהנים...) ילד המאכיל חיפושית נהנה מהפעולה כמו גם מההיענות של חברתו החדשה. בעלי חיים ככלבים, חתולים ומוזרים אחרים מחזירים אהבה של ממש.
- בעלי החיים מאתגרים אותנו ומלמדים אותנו לקבל מישהו שונה. גם אם אני ממש לא מחבבת תולעת קטנה שהילד מצא ומתעקש להראות לי אותה ואולי אף שאחזיק אותה "רק לשנייה! אבל היא מתוקה!!!" צריך לנסות לחשוב מה לומר. אולי לא כדאי לשלוף "איכס!!! זה מגעיל! תשטוף ידיים!!!" גם אם זה מה שעולה בראשכם... אם ילד מקבל חיה קטנה ומכוערת לטעמנו, האם זה לא אומר שהוא יקבל גם חברים שונים כמו שהם? (למרות שיתכן שבאמת יש פה עניין של טעם...)
- בעל חיים מלמד גבולות גם איפה שלנו קשה- נכון שלא יפה לצחוק על אחרים אבל לעיתים אנחנו חוטאים בכך. גם אני עדיין לומדת לקחים מסוג זה ולקח דומה לימד אותי לא אחר מאשר פיליפ. פיליפ הוא חרדון צווארון שלי. הוא צייד גרוע במיוחד ועל מנת להאכיל אותו צריך להיות מאד יצירתי. מסיבה כלשהי הוא בטוח שזחלים יכולים לעוף באוויר ועד שאני מצליחה להאכיל אותו כמות נכבדה מספיק של זחלים אני כבר קרובה להתייאש. אך כאן לא מסתיים העניין- פיליפ הקשוח נוטה להיעלב כשצוחקים עליו כשהוא אוכל. יום אחד כשהיה מאד רעב וטרף את הזחלים בהתלהבות ניכרת ובפרצופים שבעי רצון הוא הצחיק אותי עד דמעות. כנראה שהצחוק שלי הכעיס אותו והוא סובב את ראשו ועצם רק את העין הפונה אלי בהפגנתיות "את לא פה!". מאותו הרגע, לא משנה עד כמה ניסיתי להאכיל אותו הוא סירב ולא היה מוכן להסתכל עלי. מאז אני נזהרת עם ה"פולני שלי" כדי שיאכל ולא "ישב בחושך"...
- בעלי החיים מלמדים את הילד שלנו אחריות ועם זאת, לפני הכל חשוב להבהיר: כמו שלא נלד לילד אח קטן ונצפה ממנו לטפל בו לבד כי "הוא ביקש אותו" כך אנחנו חייבים לזכור שאנחנו המבוגרים האחראים ושבעל החיים יהיה תמיד באחריותנו (לא שצריך להדגיש זאת לילד...) אנחנו ניתן לילד תפקידים חשובים ונבהיר לו את המשמעות שלו בטיפול בבעל החיים. הילד יכול להיות אחראי על ההאכלה, על ההברשה, אולי על ההורדה למטה אם גדול מספיק ועוד. כל משחקי המחשב הוירטואלים לא משתווים לטיפול אמיתי בבעל חיים. (אם כבר, הטיפול בבעל החיים ירחיק מעט את הילד מהמחשב או הטלויזיה.)
- בעלי החיים מדמים לילדינו מצבים שקורים גם בעולם בני האדם- התמודדות עם חוסר שיתוף פעולה של חבר, ריבים בין בעלי חיים שאימצנו או אף מוות של חיית מחמד קטנה כולם מהווים הכנה לחיים.
- בעלי חיים מעוררים עניין אצל ילדינו ואפשר להיעזר בהם גם כמושא ללמידה- למשל, חתולים וחמוסים הם חיות מאד עסוקות. צפייה בהם בבית תרתק אולי אף אתכם אך תגרום לילדכם עניין של ממש. תוכלו לעודד את הילד לקרוא אודות בעל החיים, לבדוק אלו בעיות בריאות יכולות להיות לו ואולי אף לתת לו לספר עליו בכיתה...
בשלב הזה אתם בוודאי חושבים שילדכם שכנע אותי לשתף עימו פעולה בסתר אבל האמת היא שכאשר פונים אלי ילדים ומבקשים שאשכנע את הוריהם לאמץ בעל חיים אני תמיד עונה להם: "לא כדאי לכם" וכששואלים מדוע אני מסבירה שאם אדבר עם הוריהם אומר להם שלא לאמץ שום בעל חיים בלחץ הילדים. ילד יגיד הכל- שהוא יטפל לבד, יוריד למטה וגם ילמד את החיה לרקוד ולשיר - הכל כדי לקבל את החבר הנכסף כשלמעשה הוא לא מודע לאחריות שבדבר. כשהילד יתרגל לחבר החדש הוא ילך לחברים, לחוגים או ילמד ולא יתפנה באותה השמחה לטפל ולדאוג לחבר החדש. כמובן שאז מגיע החלק שלכם- לקחת אחריות ולעזור. לא מעוניינים? צריך לחשוב האם להכנס לכך מלכתחילה.
היתרונות לילדינו כפי שפרטתי קודם הם רבים ומשמעותיים ואולי מפתים לאמץ חית מחמד אך במודע ותוך תכנון מראש. לאף אחד אין זכות להחליט עבורכם שהגיע הזמן לגדל חיה כזו או אחרת!
קרה לכם פעם שהילד חזר מיום הולדת בגן עם דג בתוך קופסת חמוצים מקושטת מתנה? כשראיתי את ביתי חוזרת כך כעסתי מאד. כן כן... אני הוטרינרית, הרופאה של הנמלות שמגדלת עשרות בעלי חיים בנוסף למשפחתי... ואפילו לא רק בגלל הדג. נכון, הוא היה ממש אומלל בקופסה הזו אבל הילדה שלי... היא נראתה לי מסכנה יותר (גם עם החיוך הגאה שהיה על פניה...). אתם מבינים? הטעו אותה ושיקרו לה שבעלי חיים הם צעצועים כשאר הפתעות יום ההולדת שקבלה מאז ומעולם. גרמו לה לחשוב שהדגיג הקטן שבקופסה הוא "מתנה" שלה . האם זה נראה לכם חינוכי? אבל תנו לי לגלות לכם בסוד משהו נוסף: הסיבה הנוספת שהכעיסה אותי מאד היתה מאד אגואיסטית: מי יודע אם יש לי אקווריום מתאים, חמצן, מזון ורצון או פנאי לדאוג למישהו נוסף כרגע? כמו שאתם מתאריםלעצמכם, קפצתי ישר לחנות חיות ורכשתי חבילה מרשימה של פריטים לחבר החדש... מה אפשר לעשות... אבל הורים אחרים? הם מצאו פתרונות מגוונים. כך למשל אחד מהם שחרר את הדג בבריכת דגים כדי ללמד את הילד "לשחרר לחופשי" בעלי חיים אהובים. הדג נעלם תוך שניות בבטן של אחד הדגים הגדולים יותר. אחרים המשיכו לגדל את הדג בביתו הקטן וגורלם של שאר הדגים לא ידוע- לפחות לא לי...
אז מה עושים? ההחלטה צריכה להיות שלכם בלבד. כשקניתם או אימצתם בעל חיים הוא הופך לשלכם- ללא פתק החלפה גם אם הוא חולה וזה פחות נוח וגם אם האוכל או הוטרינר יותר יקרים ממה שהוא בעצמו עלה. עם זאת, ילדכם או ילדתכם ירוויחו חיים עשירים, חמים ומהנים בחברת חבר שכזה. כשתסיימו להתלבט יחכה לכם (בעוד שבוע) מאמר נוסף שיעזור לכם במידה ואתם מעוניינים, לבחור את סוג חיית המחמד המתאימה לכם ולילדכם (ולא, לא מדובר בחיות הקונבנציונאליות בלבד...)