נכתב על ידי ד"ר שירי טפר

כבר דובר רבות על חשיבות תרומת חיות המחמד להתפתחות הנפשית של ילדים ופעוטות- חיזוק הביטחון העצמי שלהם, פיתוח רגש האחריות וכדומה.
כיום בתי אב רבים בישראל מחזיקים בחיות מחמד אולם עם כל הריון או בוא תינוק חדש מתעוררות שוב ושוב שאלות לגבי הבטיחות הרפואית שבהחזקתן.
במאמר זה בחרתי להתמקד בפן הרפואי בלבד שבהבאת בעל חיים לבית עם תינוק או להיפך. זאת עקב שאלות מרובות בנושא.
מהן המחלות אשר יכולות לעבור לילדינו וכיצד נוכל להימנע מהן?
מהם היתרונות (כן, היתרונות!) הרפואיים שבהחזקת כלבים וחתולים

בבית עם תינוק קטן?
לפני שאתייחס למחלות שעשויות להדביק אנשים בכלל וילדים בפרט חשוב לציין עובדה חשובה ביותר:
היצור אשר ממנו בני האדם צריכים להיזהר ביותר בכל מה שקשור להדבקה במחלות הוא האדם עצמו וזאת משום שלנו יש את כמות המחלות המשותפות הגדולה ביותר עם עצמנו. משום כך החזקת כלב או חתול בבית בנוסף לילדינו מהווה סכנה תברואתית פחותה למשל מהחזקת אח גדול...
ובכל זאת, בחרתי להתייחס כאן למספר מחלות נבחרות שעלולות לעבור לילדינו מהכלבים והחתולים שלנו- ולו רק כדי שנדע כיצד להימנע מהן. וכעת, בקשה קטנה ממני... קודם כל תירגעו...

טוקסופלסמה.
טפיל זה מטריד נשים הרות רבות השומעות עליו וחוסר הבנה של דרך ההדבקה בו עלול לגרום לסילוק חתול חף מפשע מביתו... משום כך אבהיר מספר נקודות חשובות:
לפני הכל, רבים מאיתנו נחשפנו לטוקסופלסמה בילדותינו (ממגע עם צואת חתולים נגועה בארגזי חול) או במהלך חיינו הבוגרים (בדרכים שיפורטו מיד). לפני כניסה להריון או במהלכו ניתן לערוך בדיקת דם רוטינית לזיהוי נוגדנים לטפיל. קיום נוגדנים מראה שהיתה חשיפה אליו, ואישה שכזו נחשבת מחוסנת מהדבקה נוספת. אישה ללא נוגדנים היא זו הרגישה להדבקה במהלך ההריון.
וכעת, קצת על הטפיל. רוב חיות המחמד יכולות להיות נשאיות שלו אך רק החתול יכול להפריש את הביצים שיכולות להדביק.
ההדבקה מתרחשת ע"י בליעת ביצי הטפיל. החתול נדבק מאכילת מכרסמים, בשר נא וחרקים ועשוי להדביק אדם עקב אי נטילת ידיים לאחר מגע עם חול עם צואה נגועה.
החתול מפריש את הביצים רק ב- 3 השבועות הראשונים לאחר שנדבק. הפרשה חוזרת אפשרית אך נדירה יותר וחשיפה חוזרת לטפיל לא תגרור הפרשה נוספת.
למרות האמור לעיל, חתולים אינם מקור ההדבקה העיקרי. מקור ההדבקה העיקרי הוא בשר לא מבושל ונגוע (של כבשים, חזיר,חיות בר ואף עוף אך לא בקר), או מזון אחר שזוהם ע"י בשר שכזה.
דרך הדבקה נוספת היא מגע עם צואת חתולים נגועה תוך כדי גינון או אכילת פירות וירקות לא שטופים הגדלים באדמה נגועה.
סימני הדבקה: אדם בריא יכול לא להראות כל סימן להדבקה או רק סימנים קלים דמויי שפעת.
הבעיה בהדבקת אישה בהריון היא שהטפיל יכול לעבור דרך השליה אל העובר ולגרום להפלה, לידה מוקדמת ונזקים עצביים לעובר. הדבקת הילוד בעיתית ביותר כשקורית בשליש הראשון להריון.
מניעת הדבקה באדם: מספר נקודות חשובות:
• היגיינה- אכילת בשר מבושל היטב ושטיפת ירקות לפני אכילתם. נטילת ידיים לפני כל ארוחה.
• אישה בהריון לא חייבת לנקות את ארגז החול של החתול (כן כן גברים...תתרמו גם אתם למאמץ...).במידה ואין ברירה אפשר להשתמש בכפפות ולהקפיד להחליף חול כל יום (משום שלביצים לוקח יותר מיום על מנת להפוך למדביקות).
• האכלת החתול במזון מסחרי בלבד ללא בשר נא ועצמות ומניעת ציד ממנו.
• מניעה מהחתולים לצאת החוצה.

תולעים:
תולעים עגולות. אסקרידים.
אלו תולעים ארוכות וגליליות אשר יכולות לעבור מהכלבים והחתולים ולהדביק אדם, בעיקר ילדים.התולעים הצעירות נודדות בגוף הכלבים והחתולים ולרוב נכלאות כציסטות ע"י מערכת החיסון שלהם באיברים שונים. בהריון לרוות (התולעים הצעירות) אלו מתעוררות עקב הגירוי ההורמונלי ונודדות לכיוון הרחם, שם עוברות דרך השליה לעובר. אם זה אינו מספיק, הן עוברות אליו גם דרך יניקת החלב. התולעים משלימות את התבגרותן בגורים, אשר מתחילים להפריש ביצים 3-4 שבועות מלידתם וההפרשה נמשכת עד גיל 3-4 חודשים אז הגורים מתחסנים נגדן.
ההדבקה לאדם: ילדים מושפעים יותר ממבוגרים. דרך ההדבקה- אכילת ביצים (אשר נשמרות שנים באדמה לחה) ולכן דרך משחקים בארגזי חול נגועים ובאמצעות מחיה עם גורי חתולים וכלבים בבית.
סימני הדבקה: פעמים רבות אין סימפטומים. בהדבקה קשה בילדים יכולה להיות ירידה בתאבון ובצמיחה עקב עיכוב בספיגת אבות מזון. הדבקה מחתולים בתולעים אלו פחות נפוצה עקב מנהגם לכסות את הצרכים- דבר המקטין את החשיפה לביצים.
הטיפול באנשים כמו גם בכלבים וחתולים נגועים פשוט וקל- באמצעות כדורים ההורגים את התולעים. אותם הכדורים הניתנים לטיפול בבע"ח נגועים ניתן גם כמניעה בהם.
מניעה: טיפול מונע בגורים עם כל חיסון גורים ובבוגרים 2-3 טיפולים בשנה. כמו כן תילוע הכלבה או החתולה האם בתחילת ההריון.

תולעי סרט
:
אלו תולעים שנראות כסומסום ליד פי הטבעת ולעיתים במקום המרבץ.
ההדבקה גם באדם וגם בכלבים וחתולים: באמצעות בליעת פרעוש נגוע.
סיכון ההדבקה לאנשים נמוך ורוב המקרים שדווחו היו בילדים, רובם צעירים מגיל 8 שנים.
סימני הדבקה באדם: רוב ההדבקות ללא סימנים. כאשר רואים סימנים יש אבדן תאבון, לעיתים כאב בטן עם/ ללא שלשול. לעיתים יש תגובה אלרגית לתולעת המתבטאת בפריחה או גרד.
הטיפול באדם כמו גם בחתולים ובכלבים פשוט באמצעות כדורים שהורגים את התולעים.
מניעה: היגיינה, היגיינה ושוב היגיינה.
• טיפול מונע רוטיני להדברת פרעושים על בעלי החיים ובסביבה.
• מניעת משחקי ילדים באזורים המלוכלכים בצואת חתולים וכלבים.
• שטיפת ידיים לאחר התעסקות עם חתולים וכלבים.
• טיפול בכלבים ובחתולים באם נגועים בתולעים אלו. (אלו אותם הכדורים הניתנים לטיפול בתולעים עגולות באופן רוטיני).


פטרת.
פטרת של העור בחתולים (Ringworm) הוא מצב יחסית נפוץ הנגרם מהדבקה בפטריה הגדלה בשכבות העור המתות והשטחיות, בציפורניים ובשיער.
סוג הפטריה הנפוץ ביותר המדביק חתולים יכול להדביק גם כלבים ואדם.
הדבקת החתול- באותה דרך שגם אנו עלולים להדבק- ע"י מגע עם ספורות שהן השלב המדביק של הפטריה. ספורות אלו נמצאות סביב שיער נגוע (ניתן לראותן רק במיקרוסקופ) ובסביבה- בשיער שנשר על מצע כשטיחים , מברשות וכדומה. לכן הדבקה אפשרית במגע ישיר עם בעל חיים נגוע או עם סביבתו.
החתולים הרגישים הם חתולים הצעירים משנה וכאלו עם פרווה ארוכה.
איך יראה חתול נגוע? מראה חתול חולה יכול לנוע בין- נורמלי לחלוטין דרך בעל מעט קרחות ועד קירח לגמרי עם מחלת עור קשה. חשוב לציין כי כאשר כלב נדבק הוא תמיד יראה לקויות עור, שלא כמו החתול. הלקויות האופייניות לפטריה הן קרחות עגולות לעיתים עם קשקשת ומודלקות בעיקר בראש ובכפות הרגליים. יתכן גרד. סימנים אלו יכולים גם להיראות דומים לשל מחלות אחרות ולכן בכל מקרה כזה יש לפנות לוטרינר לאיבחון.
האבחון באמצעות מספר דרכים: מנורה אולטראסגולה שתחת אורה זורחות הפטריות, בדיקה מיקרוסקופית של שערות חשודות או תרבית לפטריות.
בכל מקרה של פטרת בבית חשוב לבדוק לפטרת את כל הכלבים והחתולים.
טיפול בחתולים: טיפול באמצעות תרופות אנטיפיטריתיות כלליות ואפשר להוסיף טיפול מקומי.
חובה לטפל גם בסביבה- חיטוי משטחים קשים ושאיבת שטיחים
החתול נחשב כבריא לא רק כאשר הלקויות נעלמות, שכן הפטריה עדיין עשויה עדיין להשאר, אלא לאחר שהוכח שאין צמיחת פטריה בתרבית.
הדבקה לאדם- ההדבקה קלה וילדים רגישים במיוחד ולכן מומלץ לצמצם מגע עם בעלי חיים נגועים. באנשים ההדבקה מתבטאת בכתמים עגולים של עור מעובה ומודלק או אבדן שיער וקשקשת. יתכן גרד. לרוב קל לטיפול.

כמובן שסקירה זו אינה ממצה את כל המחלות שעלולות לעבור מהחתולים והכלבים שלנו (למשל ישנה מחלת הכלבת), אך היא כוללת את הבעיות עליהן נשאלתי פעמים רבות.


ומאידך גיסא... כאשר אנו דואגים למנוע הדבקות במחלות כגון אלו וכמובן מקפידים על היגיינה... קיימים מחקרים המראים תרומה בריאותית לילדים ופעוטות הגדלים עם כלבים וחתולים.
במחקר משנות ה-80 נמצא שאנשים ככלל שגידלו בעלי חיים נזקקו פחות לשירותי רפואה, הראו שיעור סיכון נמוך יותר לאסטמה ונזלת אלרגית (בילדים שנחשפו לאלרגנים אלו בשנת חייהם הראשונה), היו בסיכון נמוך יותר למחלות לב, ומצבם הפיזי והפסיכולוגי היה טוב יותר גם בזקנתם.
למרות שמחקר זה הגביר את המודעות לחשיבות חיות המחמד, מחקרים אחרים לא הצליחו לשחזר את היתרונות הנ"ל. היו מחקרים שטענו שיעילות החזקת חיות המחמד במניעת אלרגיות תלויה בכמות החשיפה לבעלי החיים ואחרים טענו שהשפעות אלו תלויות מאד בגיל, בחשיפה ובסוג החיה.
לאחרונה פורסם מחקר שלא הצליח להראות ירידה במחלות לב ,בהזדקקות לשירותי רפואה או במצב פיזי ופסיכולוגי טוב יותר בזקנה בקרב בעלי חיות מחמד אך עם זאת הראה כי ילדים הגדלים עם חיות מחמד נעדרים פחות מבית הספר עקב מחלות.
בשנת 2002 פורסם מחקר אשר בחן את הקשר שבין חשיפת ילדים בשנת חייהם הראשונה לכלבים וחתולים לבין רגישות אלרגית בגילאים 6-7. מתוך 835 ילדים שהשתייכו לניסוי בלידתם, 474 השלימו את המעקב בגילאים 6-7. בגילאים אלו נבדקה רגישות ל-6 מחוללי אלרגיה נפוצים. תוצאות הניסוי הראו שחשיפה ל-2 או יותר כלבים או חתולים במהלך שנת החיים הראשונה גורמת לירידה בשכיחות האלרגיות.
פרט לכך, לאחר שהדגשנו את חשיבות ההיגיינה, חשוב לציין כי תינוקות הגדלים בסביבה "סטרילית" יהיו רגישים יותר בריאותית, עובדה שאומרת לנו כי מילת המפתח, כמו במצבים מרובים אחרים היא: פרופורציה.
כלבים וחתולים הם חברים חשובים ביותר לאדם וההנאה מיתרונותיהם בצד המודעות למחלות אפשריות (הטיפול בהן וחשוב אף יותר- מניעתן) מבטיחה שיתוף פעולה מנצח ממנו מרוויחים שני הצדדים.

ביבליוגרפיה:
Pet ownership and human health: a brief review of evidence and issues\June McNicolas et al BMJ 2005
Exposure to dogs and cats in the first year of life and risk of allergic sensitization at 6 to 7 years of age\Dennis R Ownby, MD; Christine Cole Johnson, PhD; Edward L. Peterson, PhD- JAMA vol. 288 No 8, Aug 28, 2002
Textbook of Veterinary Internal Medicine\ Stephen J Ettinger, Edward C. Feldman- 5th edition
Dipylidiasis\ Venkat R. Minnagnati MD- eMedicine Specialty 2004
Ringworm in cats-Feline Advisory Bureau